• שם עברי: חרוב מצוי
• שם לועזי: Ceratonia siliqa
• משפחה: הקסלפינים
• צורת חיים: עץ ירוק עד
• מוצא: אגן הים התיכון
• נוף ומידות: נוף עגול ורחב, גובה כ-8 מ', רוחב כ6-8 מ'
• עלים ופריחה: עלים מנוצים, העלעלים גילדניים ותמימים, מרקם עלווה גס, הפריחה בסתיו ואינה בעלת ערך גנני.
• פרי: תרמיל אכיל (חרוב)
• קצב צימוח: בינוני
• אורך חיים: ארוך
• אזורי גידול: כל הארץ
• קרקע: מעדיף קרקע כבדה אבל יגדל בכל הקרקעות.
• שימושים: עץ בודד, קבוצה, שדרה, צל, חורשה.
• מינים וזנים נוספים:
• מרווח שתילה: 8-10 מ'
• כללי: החרוב הינו עץ בינוני, עמיד לקרה ושרב וכן עמיד למחלות ומזיקים, החרוב הינו עץ ארץ ישראלי וגדל בר בארץ עד לקו שדה בוקר. החרוב יכול לגדול בתנאי בעל עד לאיזורים בהם יורדים 200 מ"מ גשם. החרוב לא סוגר טוב פצעי גיזום גדולים , פצעים אילו יכולים להיות מקור להתחלה של רקבונות שלד ולכן יש לתכנן את עיצוב העץ ולהמנע מגיזום ענפים עבים. נטיה זאת לרקבונות שלד מוגברת באיזורים מושקים ובמיוחד כאשר נוטעים חרוב במדשאה. החרוב הינו עץ דו ביתי (קים עץ זכר ועץ נקבה אשר נושא את הפרי) לפריחת הזכר ריח לא נעים...לכן עדיף לבחור במשתלה עץ נקבה או עץ מורכב נקבה. סיפורים ואגדות רבים נשזרו בחרוב, בינהם האגדה על חוני המעגל בתלמוד הבבלי. חוני שראה איש זקן נוטע חרוב שאלו, למה לך ? הרי לחרוב לוקח 70 שנה להביא פרי, אתה לא תאכל מהפרי.. אמר לו האיש "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני" חוני נרדם, כשהתעורר ראה איש אוכל חרוב והבין שישן 70 שנה..בהמשך הסיפור מגיע חוני לבית המקדש, אבל אף אחד לא מאמין לו שהוא חוני..ולבסוף הוא מת מצער. החרוב כמו שנאמר הינו עץ דו ביתי, עצי הנקבה מניבים פירות אחרי 3-4 שנים, אך קימת סברה שלאחר 70 שנה גם עצי הזכר מניבים פירות.(אם סברה זו נכונה אז מדובר במקרה יחודי !) לחרוב ערך תזונתי רב ובעבר היה חשוב מכיון שאורך חיי המדך שלו גבוה. לזירעי החרוב משקל קבוע ומדויק השווה ל1 קרט..והם בעצם המקור ליחידת משקל זאת. החרוב לא הוזכר בתנך אבל הוזכר רבות במשנה, אחד ההסברים לכך הינו, שהחרוב הובא לכאן על ידי הרומאים רק לפני כ 2000 שנה.
• שווה ביקור! חרובים יפים וגדולים שתולים בתל חדיד, באיזור שער הגיא, על הרי יהודה ושומרון, בצפון הארץ, החרוב הדרומי ביותר בישראל נמצא ליד שדה בוקר.
|