שלכת " סתיו הפלא השמיני"

 

מתוך טבע הדברים גליון 7
כתבו: איציק מרום וד"ר משה אגמי.

 

סתיו הפלא השמיני


השקד המקדים לפרוח הוא אחד מסמלי הטבע של ארץ ישראל, שהשתרש במסורת ובפולקלור המקומיים. נשאלת השאלה, האם השקד המצוי ויתר השיחים והעצים מבני משפחתו, כמו גם נשירי החורץ בכלל, מתאימים מבחינת מקצב חייהם לתנאי האקלים בארץ. בני משפחת הוורדניים חדרו לארץ ישראל מהאיזור האירנו טורני, ככל הידוע מדרום לים הכספי, מקום שם כמעט כל עץ רחב עלים שאינו משיר את עליו בעונת החורף הקרה והמושלגת, סופו למות. אף על פי שבארץ ישראל עונת החורף היא עונת צמיחה מאוד נוחה, שבמהלכה אף יורדת מנת המשקעים העיקרית, ממשיכים בני משפחת הוורדניים לפעול גם כאן במקצב פעילות, שהיה הכרחי להישרדותם בבית גידולם המקורי. מכאן שכל צמח הגדל בארץ ישראל ונמצא בתרדמה בעונת החורף דווקא או בחלק ממנה, בעצם אינו מותאם לחיים כאן. מקצב חייו, שהיה יתרון ואולי אף היה הכרחי לקיומו בבית גידולו המקורי, הוא חיסרון גדול במקומו החדש.


לא רק נשירי החורף אינם מותאמים לאקלים ארץ ישראל, אלה גם ירוקי העד כגון: האלון המצוי, בר זית בינוני, הקטלב המצוי ועוד. מיני הצמחים האלה מכוסים בעלווה גם בעונת הקיץ היבשה והארוכה, תכונה שעלולה להיות אז בעוכריהם. עם זה, לירוקי העד עשויים גם להיות כמה יתרונות בתנאי אקלים בילתי יציבים כשלנו, לדוגמא, ביכולתם לנצל טוב יותר חורף שהקדים או קיץ שאחר. מקצב חיים אחר מיצגים שיחים ובני שיח הנפוצים בחבלים הפיטוגיאוגרפיים השונים בארץ כגון: הסירה הקוצנית, המרווה המשולשת, הלענה החד זרעית, לענת המדבר ועוד. עלי החורף שלהם גדולים ועלי הקיץ קטנים. יוצא שבעונת הקיץ הקשה הם מקטינים עד מאוד את שטח האידוי ומצמצמים את פעילותם. קבוצת צמחים מותאמת ביותר מבחינת מקצב הפעילות לתנאי האקלים בארץ, כוללת את נשירי הקיץ דוגמת: הקידה השעירה, הצחנן המבאיש, החלבלוב המגובשש, מיני האטד ועוד. הצמחים האלה עוברים את עונת הקיץ היבשה והארוכה כשהם עומדים בשלכת, ואילו במשך כל עונת הגשמים הנוחה, מהסתיו ועד סוף האביב, הם מכוסים בעלווה.

 

בעקבות הדברים האלה עולות, כמובן, שאלות רבות כגון: מדוע אין אסטרטגיה של השרת עלים ותרדמה בעונת הקיץ נפוצה הרבה יותר אם היא כה מותאמת למקצב האקלים הארץ ישראלי? כיצד הצמחים הלא מותאמים מבחינה זו, נפוצים כאן מאוד? מדוע מרבית עצי ארץ ישראלהם נשירי חורף או ירוקי עד? תשובות מדויקות על כך אין לנו, אולם עצם התופעה יש בא כדי להעיד עד כמה יחודית ומגוונת ארץ ישראל. בגלל מיקומה הגאוגרפי המיוחד, המגשר בין שלוש יבשות, וכתוצאה מהתהפוכות האקלימיות והגיאולוגיות שעברה במרוצת מליוני השנים האחרונות, משמשת ארץ ישראל "כור היתוך" לא רק ליהודים, אלה גם לצמחים מקצווי עולם שונים. חלקם הגדול של הצמחים האלה עדין לא שינו את מקצב חייהם המקורי, ולא "התאימו" את עצמם למקצב האקלים פה. עובדה היא, שרבים מהשיחים ובני השיח הגדלים במדבר, שם שוררים תנאי אקלים קיצוניים יותר מאלה שבחבל הים תיכוני, "עשו זאת", והם נשירי קיץ. לדוגמא, כל ששת המינים הרב שנתיים בסוג שמשון הגדלים במדבר. יתכן מאוד, שבעתיד הרחוק ימשיכו צמחי השקד המצוי והדומים לו במקצב חייהם ויעברו ברירה טבעית, שתותיר רק את אלה, שמקצב חייהם ישתנה ויתאים לאקלים המקומי. אז הם ייטיבו לעמוד בתחרות עם מיני הצמחים, שמקצב חייהם נראה מותאם לתנאי האקלים בארץ. שינויים כאלה יחולו אולי בעוד מאות אלפי שנים. עצים "נשירים" המשירים את כל עליהם כמעט בעת ובעונה אחת, ועומדים ערומים במהלך החורף, נבדלים מעצים "ירוקי עד", המצמיחים בהדרגה עלים חדשים תחת העלים הנושרים במשך מהלך חייהם.

 

התחלת תהליך השרת העלים תלויה בכמה גורמים סביבתיים עיקריים: טמפרטורה נמוכה, יום קצר ועצמת אור חלשה. ניתוקו הפיזי של העלה מתאפשר באמצעות רקמת הפרדה מיוחדת הקרויה " רקמת ניתוק" . תפקידה לקטוע את החיבור בין פטוטרת העלה לבין הענף. מיעוט תאי עצה תומכים מחליש את מבנה הפטוטרת באזור רקמת החיבור. כשהעלה מזקין בסתיו, נפרדים תאי העצה השכנים אחר ממשנהו ורקמת הניתוק מתרככת והולכת. התהליך מבוצע באמצעות פעילות אנזימית. אנזימים כגון הצלולאז מעלים את רמת האתילן, הפועל על תאי מטרה ברקמת הניתוק ומחליש אותה עד שהעלה נושר. עליהם של מינים כאורן, רודודנדרון ותאשור נשארים ירוקים וצמודים לעץ זמן רב עד לנשירתם. כיוון שלא כל העלים נושרים באותה העת, הנשירה לא מורגשת והעץ נראה ירוק כל ימי חייו.

כדאי לציין מקרה בו שני מיניי עצים קרובים מתנהגים אחרת: הברוש הקרח Bald cypress עץ נשיר, המשיר זמורותיו הנושאות עלי מחט ועומד ערום בחורף. לעומתו, קרובו הענק, הסקויה הנאה Coast redwood משיר גם את מחטיו אך באופן לא סדיר במשך השנה. תכונה המשיכת אותו לקטגורית ירוקי העד.

היערות הנשירים גדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני מדרום ליערות המחטניים ירוקי העד, ובחציו הדרומי של הכדור, בדרום אמריקה ובניוזילנד. מינים בולטים של עצים העומדים בשלכת הם: האדר הדולבוני, אדר השדות, השדר והצפצפה הרעדנית.

 

רבים מהמינים רחבי העלים הגדלים באזורי האקלים הממוזג, מציגים צבעי סתיו ייחודיים בזמן השלכת. הצבעים המרהיבים האלה נוצרים בשכבת המזופיל של העלה בתגובה לאיבוד הכלורופיל, שהוא הפיגמנט הירוק בעלה בתוך הכלורופלסטים. איבוד הכלורופיל מצד אחר וחשיפת פיגמנטים כתומים וצהובים ( קארוטינים וקסנתופילים) מצד אחר, גורמים להפסקת תהליך הפוטוסינטזה ובסופו של התהליך העלה מת.

בתום הסתיו עם גמר השרת העלים, עומד העץ נקי מעלים וחשוף למאבק הישרדות בקור וברוחות. בתקופה זו, הפעילות המטבולית בעץ נמוכה מאוד, ולמעשה הוא נמצא במצב של תרדמת חורף.

 

נטיתו של המין האנושי לברא שטחי יער ולהפכם לשטחים חקלאיים מאיימת גם על היערות הנשירים. בדיקת אדמות ביערות באזורים ממוזגים העלתה שהאדמות שם הן ברובן חומציות, ומכילות מעט מאוד נוטריינטים. כתוצאה מן התכונות האלה, האדמות מתרוקנות במהירות מהנוטריינטים לאחר שימוש חקלאי קצר מכאן, שברוא יער כזה לשימוש חקלאי הוא בזבוז משווע.

ביום שישי 20-10-2017 המשתלה סגורה
15% הנחה לחילי מילואים ולאנשי צבא הקבע, ההנחה מותנת בהצגת תעודת משרת פעיל.
משתלה סיטונאית, קבלת לקוחות פרטיים בימי שישי ובערבי חג 09:00-15:00
  4307340 – 052
 מושב צפריה ,  ליד נתב"ג

עקוב אחרינו בפייסבוק